2015
להיות במקום 11.2015- 2.2016
להיות במקום – וידיאו, צילום ומיצבים פיסוליים
התערוכה הראשונה הפותחת את ‘בית גורדון-לונדון’ כמקום משכנה החדש של הגלריה העירונית לאמנות בעיר, מבקשת להעביר את המשקל אל
הרגע המיוחד שבו דברים נמצאים במקומם מחדש. הרגע שבו מרגישים את ‘המקום’ – מבנה בעל ערך
היסטורי בקורותיה של עיר וישוב הארץ. בית מידות, יוצא דופן לתקופתו, שעבר גלגולים שונים: מביתו של אדם בעל חזון אגרונומי – גורדון, לביתה של משפחת לונדון + מלון פנסיון לעוברים במושבה ובאזור ומעתה גלריה עירונית בקומתו האחת וחלק ממוזיאון היסטורי בקומתו האחרת. שימורו המוקפד של הבית, המדגיש את יופייה של אדריכלות העבר, מעניק עומק, שכבה נוספת למקום ומאפשר ל’תחנת העגינה’ הזו של אמנות, להיות ולהיראות מתוך הקשר וחיבור לעבר קרוב ולעתיד קרוב ורחוק. חידוש הבית הוא חלק מתנופת חידוש מרכז העיר ההיסטורית, הנעשה בשנים האחרונות על ידי העירייה, תוך שמירה והכרה בערכם ההיסטורי של בתים כדוגמת ‘בית גורדון- לונדון’.
חוה ראוכר
פיסול
פסליה של חוה ראוכר ניצבים בחדרי הבית כשהם חשופים, עירומם אינו ארוטי והוא מסגיר הוויה פגיעה. במבט שני נדמה כאילו כל אחד מהם נמצא במקומו, נינוח וטבעי ועירומו הוא עצם היותו.
כ-10 מודלים שונים שימשו את חוה ביצירת הפסלים. היציקה באלומיניום מייצרת האחדה, כאילו היו חלק מפס יצור המוני, ומצביעה אולי גם על היותם חלק מהמון. הצביעה הידנית של כל אחד מהפסלים נעשית בסטודיו לאחר היציקה והיא מחזירה לכל אחד מהם את ייחודו, והופכת את נוכחותו למבוססת במקום. השיטוט ביניהם מייצר אצל הצופה רגשות אהדה נוכח הוויה פיזית מכמירה של זמן ומשמעותו הפיזית המתגלמת באדם.
ורד אהרונוביץ ומיכאל לירן
מיצב פיסולי
ורד אהרונוביץ ומיכאל לירן מציגים מיצב פסלי בנות הנקרא Army of me . הבנות הדגלניות מוצבות ושומרות על פתחו של חדר בו שוהות בנות אחרות.
חדר הפנסיון לשעבר, שהפך לגלריה בהווה, מאכלס בובות אדם משוכפלות, הלבושות באופן דומה ועוסקות בפעילות הקשורה להיותן חלק מקבוצה דמיונית בעלת מאפיינים צבאיים. החדר מוחשך ולצופה נדמה שנקלע לסביבה מוזרה: בת אחת ישנה, בת אחרת מביטה החוצה אל חוץ מוחשך ורואה רק את בבואתה המשתקפת, בת נוספת ניצבת בעמידת- דום אל מול תמונתה \ תמונתן. מבט נוסף בבנות מגלה את פגיעותן: סימני פציעה, חבישה. נוכחות הנערות, כמו גם שאר הפריטים בחדר – מטרידה. הן מנכיחות מציאות פנטסטית המזכירה משחקי צופים ונשענת על יום יום מסויט. הצבא מתברר כצבא נקמה. מה קורה בחדר? איזה ריטואל מתקיים בו? למה נחוצה השמירה? העבודות מבקשות לייצר נרטיב פתוח המעלה סימני שאלה.
רונן שהרבני
ווידאו
רונן שהרבני מציג עבודות וידיאו מבוימות, המתבססות על ‘משחק הכיסאות’. במשחק הזכור מילדותנו, התחרותיות ‘עטופה’ בצלילי מוזיקה הנפסקת לפרקים ומעניקה לשחקן הזדמנות לכבוש לעצמו מקום.
הילד-המשחק מתאמן בתפיסת מקומו בקבוצה. להבדיל מהמשחק המוכר, היחיד הוא בוגר המשוכפל ליחיד \ רבים ואינו נמצא בתחרות עם הקבוצה, אלא עם עצמו. למתבונן ברור שמדובר במשחק, אבל העובדה שרקדן בוגר משחק את תפקיד הילד, או שהמשחק הפיזי הושאל בחזרה לעולמם של המבוגרים, הופך באחת למטפורה משוחזרת מחדש על החיים. מטפורה בה המשחק הפך מקבוצתי- תחרותי, לאישי- תחרותי ואינו קשור בהכרח לקבוצה. המשחק לובש צורה חדשה. באמצעי הקרנה שונים ועבודת וידיאו שונות מתאפשר לשאלות חדשות לעלות: מה משמעות שכפולה של ההוויה הפיזית? האם הנוכחות ‘כאן ועכשיו’ מצליחה לקבע דבר מה? ואולי ה’כאן ועכשיו’ אפשריים לרגע חולף בלבד.
דינה גולדשטיין
ואילת גולן
מופע אנימציה חיה
‘מצולות’- הוא מופע אנימציה חיה, טיול עם מצלמה בתוך סט מיניאטורי המצולם ומוקרן במעגל סגור מול עיני הצופים. רגע של אסקפיזם \בריחה (אולי כפי שמתאפשר לפעמים בבית מלון או להבדיל בגלריה).
מהלך קצר מדיטטיבי באופיו המאפשר התייחסות חדשה אל ‘להיות ברגע’ . במהלך אירוע פתיחת הגלריה המיצג הוצג כשהאמניות נמצאו במקום. באופן כזה גם היצירה וגם הצופה נמצאים יחד ברגע היצירה וגם בתיעוד של הרגע שאינו הופך לתיעוד. מהלך פרדוקסלי של להיות במקביל בשני זמנים. הסרט המוקרן לאורך התערוכה בגלריה הוא תיעוד\ שחזור העבודה שהוצגה בערב הפתיחה. על השולחן מונח דגם העבודה עליו פועלות האמניות במהלך מיצג ההקרנה.
מלאכי סגן כהן
צילום מיצב
מלאכי סגן-כהן מציג עבודות צילום של מיצבים הנבנים בסטודיו בקפידה עבור המצלמה. העבודות מוצבות
במבואת הגלריה העירונית לאמנות, כרוחות רפאים היברידיות של המודרניזם.
הן מדברות על מרחב ביניים לא ברור ומייצרות שיח סמוי בין פנים הסטודיו בו נעשית היצירה, לבין המקום הריאלי בו הן נמצאות בעת הצבתן. מרחב ביניים בין הריאלי למדומיין, מצב ביניים בין חומר לבין מה שנראה בו.
הן מציעות יחסי גומלין לא רגילים בין אוביקטים וצללים, רדי מייד, חפצים מן המוכן ופסלים, טבע דומם ומופשט. ‘היותן
במקום’ מדגיש את היות האמנות העכשווית פרי דיאלוג מרובד הקשור, נסמך ופועל מהעבר אל עבר ההווה.
נגן וידאו
2015
להיות במקום
11.2015- 2.2016
להיות במקום – וידיאו, צילום ומיצבים פיסוליים
להיות במקום – וידיאו, צילום ומיצבים פיסוליים
התערוכה הראשונה הפותחת את ‘בית גורדון-לונדון’ כמקום משכנה החדש של הגלריה העירונית לאמנות בעיר, מבקשת להעביר את המשקל אל
הרגע המיוחד שבו דברים נמצאים במקומם מחדש. הרגע שבו מרגישים את ‘המקום’ – מבנה בעל ערך
היסטורי בקורותיה של עיר וישוב הארץ. בית מידות, יוצא דופן לתקופתו, שעבר גלגולים שונים: מביתו של אדם בעל חזון אגרונומי – גורדון, לביתה של משפחת לונדון + מלון פנסיון לעוברים במושבה ובאזור ומעתה גלריה עירונית בקומתו האחת וחלק ממוזיאון היסטורי בקומתו האחרת. שימורו המוקפד של הבית, המדגיש את יופייה של אדריכלות העבר, מעניק עומק, שכבה נוספת למקום ומאפשר ל’תחנת העגינה’ הזו של אמנות, להיות ולהיראות מתוך הקשר וחיבור לעבר קרוב ולעתיד קרוב ורחוק. חידוש הבית הוא חלק מתנופת חידוש מרכז העיר ההיסטורית, הנעשה בשנים האחרונות על ידי העירייה, תוך שמירה והכרה בערכם ההיסטורי של בתים כדוגמת ‘בית גורדון- לונדון’.
חוה ראוכר
פיסול
פסליה של חוה ראוכר ניצבים בחדרי הבית כשהם חשופים, עירומם אינו ארוטי והוא מסגיר הוויה פגיעה. במבט שני נדמה כאילו כל אחד מהם נמצא במקומו, נינוח וטבעי ועירומו הוא עצם היותו. כ-10 מודלים שונים שימשו את חוה ביצירת הפסלים. היציקה באלומיניום מייצרת האחדה, כאילו היו חלק מפס יצור המוני, ומצביעה אולי גם על היותם חלק מהמון. הצביעה הידנית של כל אחד מהפסלים נעשית בסטודיו לאחר היציקה והיא מחזירה לכל אחד מהם את ייחודו, והופכת את נוכחותו למבוססת במקום. השיטוט ביניהם מייצר אצל הצופה רגשות אהדה נוכח הוויה פיזית מכמירה של זמן ומשמעותו הפיזית המתגלמת באדם.
ורד אהרונוביץ ומיכאל לירן
מיצב
ורד אהרונוביץ ומיכאל לירן מציגים מיצב פסלי בנות הנקרא Army of me . הבנות הדגלניות מוצבות ושומרות על פתחו של חדר בו שוהות בנות אחרות. חדר הפנסיון לשעבר, שהפך לגלריה בהווה, מאכלס בובות אדם משוכפלות, הלבושות באופן דומה ועוסקות בפעילות הקשורה להיותן חלק מקבוצה דמיונית בעלת מאפיינים צבאיים. החדר מוחשך ולצופה נדמה שנקלע לסביבה מוזרה: בת אחת ישנה, בת אחרת מביטה החוצה אל חוץ מוחשך ורואה רק את בבואתה המשתקפת, בת נוספת ניצבת בעמידת- דום אל מול תמונתה \ תמונתן. מבט נוסף בבנות מגלה את פגיעותן: סימני פציעה, חבישה. נוכחות הנערות, כמו גם שאר הפריטים בחדר – מטרידה. הן מנכיחות מציאות פנטסטית המזכירה משחקי צופים ונשענת על יום יום מסויט. הצבא מתברר כצבא נקמה. מה קורה בחדר? איזה ריטואל מתקיים בו? למה נחוצה השמירה? העבודות מבקשות לייצר נרטיב פתוח המעלה סימני שאלה.
רונן שהרבני
ווידאו
רונן שהרבני מציג עבודות וידיאו מבוימות, המתבססות על ‘משחק הכיסאות’. במשחק הזכור מילדותנו, התחרותיות ‘עטופה’ בצלילי מוזיקה הנפסקת לפרקים ומעניקה לשחקן הזדמנות לכבוש לעצמו מקום. הילד-המשחק מתאמן בתפיסת מקומו בקבוצה. להבדיל מהמשחק המוכר, היחיד הוא בוגר המשוכפל ליחיד \ רבים ואינו נמצא בתחרות עם הקבוצה, אלא עם עצמו. למתבונן ברור שמדובר במשחק, אבל העובדה שרקדן בוגר משחק את תפקיד הילד, או שהמשחק הפיזי הושאל בחזרה לעולמם של המבוגרים, הופך באחת למטפורה משוחזרת מחדש על החיים. מטפורה בה המשחק הפך מקבוצתי- תחרותי, לאישי- תחרותי ואינו קשור בהכרח לקבוצה. המשחק לובש צורה חדשה. באמצעי הקרנה שונים ועבודת וידיאו שונות מתאפשר לשאלות חדשות לעלות: מה משמעות שכפולה של ההוויה הפיזית? האם הנוכחות ‘כאן ועכשיו’ מצליחה לקבע דבר מה? ואולי ה’כאן ועכשיו’ אפשריים לרגע חולף בלבד.
דינה גולדשטיין ואילת גולן
מופע אנימציה חיה
‘מצולות’- הוא מופע אנימציה חיה, טיול עם מצלמה בתוך סט מיניאטורי המצולם ומוקרן במעגל סגור מול עיני הצופים. רגע של אסקפיזם \בריחה (אולי כפי שמתאפשר לפעמים בבית מלון או להבדיל בגלריה) . מהלך קצר מדיטטיבי באופיו המאפשר התייחסות חדשה אל ‘להיות ברגע’ . במהלך אירוע פתיחת הגלריה המיצג הוצג כשהאמניות נמצאו במקום. באופן כזה גם היצירה וגם הצופה נמצאים יחד ברגע היצירה וגם בתיעוד של הרגע שאינו הופך לתיעוד. מהלך פרדוקסלי של להיות במקביל בשני זמנים.
הסרט המוקרן לאורך התערוכה בגלריה הוא תיעוד\ שחזור העבודה שהוצגה בערב הפתיחה. על השולחן מונח דגם העבודה עליו פועלות האמניות במהלך מיצג ההקרנה.
מלאכי סגן כהן
צילום מיצב
מלאכי סגן-כהן מציג עבודות צילום של מיצבים הנבנים בסטודיו בקפידה עבור המצלמה. העבודות מוצבות
במבואת הגלריה העירונית לאמנות, כרוחות רפאים היברידיות של המודרניזם. הן מדברות על מרחב ביניים לא ברור ומייצרות שיח סמוי בין פנים הסטודיו בו נעשית היצירה, לבין המקום הריאלי בו הן נמצאות בעת הצבתן. מרחב ביניים בין הריאלי למדומיין, מצב ביניים בין חומר לבין מה שנראה בו. הן מציעות יחסי גומלין לא רגילים בין אוביקטים וצללים, רדי מייד, חפצים מן המוכן ופסלים, טבע דומם ומופשט. ‘היותן
במקום’ מדגיש את היות האמנות העכשווית פרי דיאלוג מרובד הקשור, נסמך ופועל מהעבר אל עבר ההווה.
נגן וידאו
