קבוצת מיקוד 9 11.2016 – 12.2016
מירי פליישר
מיצב

החיבור לוקח אותנו מלידה אל מוות, מפולחן אל דרך חיים וחוזר חלילה.
שני לוחות עשויים חומר קרמי שרוף, מציגים פרשנות ל'לילית'- 'ליליתו' האשורית. הלילית היא דמות של שדה, אשר לפי המיתוס מסכנת את היולדות והילודים. יש הרואים בה היום גם דמות פמיניסטית. צלחת חומר פורצלן לבן העשויה יציקה של שליה שניתנה לאמנית על ידי יולדת ומשפחתה, מתקשרת לשני לוחות 'ליליתו'. הקרבה הפיזית בין עבודות 'ליליתו' אל הצלחת, הופכים את העבודות למעין מזבח פולחני נשי. לצידם מוצגות 3 זוגות רגליים. כל אחד מהזוגות נשרף מחומר אחר, אבל לשלושתם מופע דומה, והן נדמות כאילו "אוכלו".
הטכניקה, הדרך והתהליך עקרוניים והפכו את האובייקט למתכתב עם המסורת הקורבנית- נוצרית (רגליו של ישו) מחד, ומאידך הן מסמנות נצח, או לחילופין סיום. החומר, חומר – שמתחיל מהאדמה וחוזר אל האדמה, ומסמל אובייקט, גוף, חיים שהיו ושייכים אל הדרך,
בשולחן תצוגה מונחת סדרת מומיות קטנות בגדלים משתנים, עשויות חומר במגוון טכניקות. המומיות נראות כשכיות חמדה מפתות האוצרות סוד ומחזיקות איזו תכונה "בובתית". המומיה כגודלה של בובה, וכמעט מתרצה המתבונן להרימן וללטפן, הן בגלל פני השטח הטקטיליים והן משום שהן מסגירות ומסתירות גוף ופנים, סוד, משהו שנעלם. על שולחן התצוגה לצידן מופיעה סדרת עבודות, של מעין מאובני חרקים קטנטנים שלאחר מותם, נאספו, וזכו לתהליך 'משמר' באמצעות משטח פורצלן. גודל כל פריט באוסף מתכתב עם קוטנו של החרק המוצג, אבל גם עם גודלו של תכשיט, סיכה, משהו לאסוף ביד ואולי להכניסו אל כיס.
ריבוי העבודות הקטנטנות יוצר תחושת מכמירות אצל המתבונן, ועולה המחשבה על הסביבות הבלתי נראות, הנרמסות מדי יום תחת רגלינו, על בעלי חיים המתקיימים לצידנו. העבודות מצליחות ליצור איזה מעגל פלאות המתחיל מן החי ומגיע
1. באגדות חז"ל ובספר הזוהר לילית היא שדה, ובמיתולוגיה היהודית המאוחרת היא אשתו הראשונה של אדם, ולאחר מכן אשתו של המלאך סמאל. במקורות מסופוטמים היא מכונה ליליתו ומקורה באלות למשתו ואישתר. לילית מסמלת מרדנות, רוע לב וחוסר צניעות, ובעולם העתיק ייצגה את האנטיתזה לדמותה של האישה היהודייה הנשואה והכשרה. בימינו יש הרואים בה דמות פמיניסטית. לפי המיתוס, לילית מסכנת את היולדות והיילודים, ולהרחקתה משמשים קמעות שנועדו לכך. יש המפרשים שמדובר במין ציפור בעוד שלדעת אחרים המדובר בשדה מכונפת (רש"י) או באם השדים (מצודת ציון).
2.חניטה הייתה נהוגה בעיקר בעבר בתרבויות שונות כמנהג דתי. הגופה החנוטה נקראת מומיה.
נטע אבידר
רישום
סקיצות
אתה יושב בתור לרכבת, עיניך משוטטות הנה והנה –
והִנה – אתה רואה ממול מישהו שאתה חייב, אבל ממש חייב לרשום אותו – מהר מהר לפני
שיזוז –

לילי פורן
מיצב

סימה לוין
קרמיקה פורצלן
בחדר הגלריה מוצגים עשרות פריטים קטנטנים: הם מונחים על שולחן אור, מוצגים בתיבות קטנות ויש גם תחריטים התלויים על קיר. כל אחד מהפרטים עשוי בקפידה עמלנית ונדמה שהוא חלק ממיזנסצנה – מארגן חזותית סיפור שהצופים מנסים להתחקות אחריו, ביטוי לעיבוד מאוחר של עולם ילדות רחוק וזר השאוב מזיכרונות שנטמעו ועובדו אצל סימה.


נעמה אופנהיים
ציור
עבודותיה של נעמה אופנהיים מושכות את המתבונן להתקרב אל הקטן, הפריך, השקוף שכמעט נעלם מן העין והן יוצרות אצל המתבונן תחושת פלאות השייכת למחוזות אישיים. אולי זהו זיכרון שלנו משיעור במעבדת בית הספר, או אולי הזיכרון החבוי, זה שהתפלא שתוך כדי דפדוף בספר,

לידה שרת מסד
מיצב
בתערוכה מוצגים גביעי יין המכילים סגסוגות מתכת וזהב. האמנית מלקטת באתרי בנייה ברזל שנזרק. החומר נאסף ועובר התמרה ארוכה בסטודיו.


לאה דיין
מיצב
על גבי מגרעות החלונות הפנימיים של הגלריה מונחים פסלי חומר המאזכרים כדים עתיקים, כלי פולחן מן העבר, צורות גוף נשי / גברי, ונושאים תחושה גולמית של צורה טבעית.

יעל בר לב
מיצב
עבודת נייר:
על קיר הגלריה תלויה עבודת נייר. נייר פרגמנט משמש מצע לעבודה ונדמה שקוף אבל הוא אינו מצע בלבד, אלא חומר אתו בר-לב עובדת. הנייר נקרע, נרטב, נטבל, נדבק, נכבש, נתלה ומתהדק בידיה, עד שמתקבלת התוצאה שרצתה – משחק בין אטימות לשקיפות.


התהליך לוקח כשבועיים ומייצר השהייה, ציפייה והוא עקרוני לעבודה. לבסוף נדמה שרואים דרך הנייר, ונדמה שתוך כך הנייר נחלש, והפך פגיע, קריע ועדין אבל בפועל הנייר הפך ל'נייר מאפשר'. אם נחתך בתהליך העבודה (או עם הזמן) הוא יזכה להטלאה, הוא עשוי משכבות ודינמי. יכול כך ויכול גם אחרת, ובמובן זה מצד אחד הנייר מחזיק השלכה עקרונית של דבר מה המשקף רוח ומגיע מבפנים, ומאידך הוא מחזיק תחושה גופנית של כעין עור, וכפי שהאמנית מגדירה- "כעור בגב כף היד, שאפשר למשוך כלפי מעלה ולראות את הזיקנה". הציור מופיע על הפרגמנט בדיו שחור מדולל ובחוט רקום. בר-לב "מניחה דיו בגושים והדיו "מתחיל ללכת בין הקמטים". בגושי הדיו היא מוצאת את כל החיות, הפחדים והשדים, רושמת, מציירת ומפסלת מתמיד. לחיות מצטרפות חסידה, ילדה, בתים צפים, קביים נופלות ופרחים
– סך שמבחינתה דימוי מצויר המחזיק תלישות, מרדף ופחדים.
אקווריומים: באקווריום זכוכית אחד כלואים 'יצורים – חרקיים / עקרביים'. יד צורפת עדינה קשרה חוטי מתכת, נייר פרגמנט וחוט רקמה אדום (כחומרים המופיעים גם בעבודות אחרות וכך מייצרים קשר סמוי ביניהן). חלק מהחרקים לכאורה, או ספק חרקים-תלויים, חלקם ניצבים על קרקעית האקווריום וחלקם מטפסים, וכך נדמה שעין המתבונן תופסת אותם "באמצע חייהם". באקווריום אחר מעין גלמים טרם בקיעה, המכילים את ה'פוטנציאל הנורא' ואולי הם "גודלו" שם במתכוון. אין לדעת. שכבות נייר מונחות ביניהן אולי כבית גידול מכוון, סביבה סגורה אך אפשרית לצפייה. אלו ספק מרחיקים, ספק מקרבים את הצופה אל פחד מפגישה אפשרית.
מיצב חיות לבנות:
חיות רודפות, או אולי כלבים
עידו מרכוס
ציור
ציורי נוף בפורמטים קטנטנים, מכווצים, ניצבים בשורות ויוצרים 'קיר נוף' . מרקוס מצייר בעיקר נופים מדומיינים, מומצאים. מבחינתו הנופים הם מערכת יחסים בין צבעים, "אתה רואה נוף, אבל אני ראיתי אדום לעומת כחול, אדום לעומת סגול. גם המצב רוח שלי באותו רגע קובע".

קבוצת מיקוד 9 12.2016 – 11.2016
מירי פליישר
מיצב

פורצלן מעורב בחומרים אורגניים, שרוף ל 1200- מעלות צלזיוס, 25 ס"מ אורך
נטע אבידר
רישום

לילי פורן
מיצב

בובות חיה צמריות וחומרים אישיים מעורבים, גדלים משתנים
סימה לוין
קרמיקה פורצלן


פיסול בפורצלן, גדלים משתנים
נעמה אופנהיים
מיצב

לידה שרת מסד
מיצב


לאה דיין
מיצב

בנייה ידנית בחומר (פרטים מתוך סדרה)
יעל בר לב
מיצב

נייר פרגמנט דיו וחוט רקמה

נייר פרגמנט דיו וחוט רקמה
עידו מרכוס
ציור

