הדמויות החוזרות בסצנות שונות בגן, בקירחותם החלקלקה, הם כחומר גלם אנושי שטרם התעצב במלואו. הדמויות בצורתן הגנרית, כמעט אנדרוגינית, יכולות לספר על ראשיתה של האנושות, באותה מידה שהן מסמנות אפשרות אחרת לאנושות עתידית. "העבודה עוסקת במיתוסים של חורבן. בריאה, הרס ויצירה, תיאור שעתו של התוהו ובוהו ומתוך המקום הזה: תחיה, לידה מחודשת וחוזר חלילה". קליגר מציעה פרשנות ויזואלית לסיפורם של אדם וחוה באמצעות סדרת רישומים של נופים בראשיתיים – שום מקום וכל מקום, אשר בהתבוננות מעמיקה יותר מבשרים גם הבטחה להרס או אסון.

נדמה כי הנחש המתפתל ועולה מתוך מים ואדמה, כאילו הוא חלק מבשרו של המקום, מתלפף סביב עצים וגופים, נוכחותו שורה על הכל. הפיתוי כאפשרות של בחירה בין היצרי למוסרי בין הסדר של האב האלוהי, לכאוס הבראשיתי של תת המודע. דמויות וחיות אלגוריות סובבות בגן העדן, מרפררות ליצירות אמנות מוכרות: הנה הטווס מציוריו של פטר פאול רובנס, האישה עם התוכי מציורו של גוסטב קורבה או האישה עם החליל המזכירה את מכשפת הנחשים של הנרי רוסו. 

הטכניקה הייחודית שפיתחה קליגר, מתחילה במריחה של צבע על נייר בו היא משתמשת כמו נייר קופי כדי להעביר את הדימוי אל הדף. הטכניקה מייצרת עודפות של פעולה, שהרי ניתן לצייר ישירות על מצע הנייר. קליגר מרחיקה את עצמה מציור בשכבת נייר הקופי השחורה, תוהו של פוטנציאל ציורי, המכניס אלמנט של 'לכלוך' הנוצר מלחיצת יד אקראית על גבי המשטח הלבן, המנכיחה את טביעת האצבע של היוצרת בבריאת הציור. 

העבודה בכללותה מהווה מעין ניסיון ליצירת איקונוגרפיה אלטרנטיבית, שיבוש של המיתולוגיה כפי שאנו רגילים לפגוש בייצוגים תרבותיים שונים. זהו סיפור מכונן בנושא יסודות מערכת היחסים שבין האדם לאל, שבמרכזו עומדת שאלת הבחירה – ציות וקבלה, אל מול מרד ושיבוש. כביכול סיפור בריאת העולם, בריאת החי והצומח, האדמה, השמים והכוכבים, אדם וחוה, אך הוא טומן בחובו גם הבטחה להרס, חורבן וגירוש. אדם וחוה מגורשים מגן העדן ומעצם הגירוש הופכים לבני תמותה שהמוות המצפה להם משחרר אותם לחיות ולממש את הפוטנציאל השלם שבהם, לטוב ולרע.

* העבודה הוצגה במסגרת הביאנלה השמינית לרישום 2023, 'יותר מאחד',
בית האמנים ירושלים, אוצרות אירית הדר

אפי גן, קרן ויסהוז