במהלך השנתיים האחרונות חווינו דיסוננס בין התכנסות והסתגרות, לבין יציאה מסגר, בין צורך לעטוף את עצמנו, להתגונן מפני מגיפה, לבין כמיהה למגע רך ומנחם וליציאה לטבע.

הטקסטיל הוא חומר עוטף המגן על הגוף ויוצר חציצה בינינו לסביבה. ככזה הוא סוכן לייצוגן והחצנתן של הכמיהות והדילמות איתן התמודדנו כולנו ברחבי העולם.
הטקסטיל, על צבעיו, דגמיו ומרקמיו מדמה ומתכתב עם הטבע וייצוגיו הרבים; הפלורה
והפאונה, כסותם הטבעית של בעלי החיים, הצמחייה ונופי טבע, אלו משמשים בסיס להשראה,
חיקוי, יצירת דגמים, קישוט, הסוואה וגם כמקור כוח והשפעה גדולה עבור מעצבים.ות ואמנים.יות. הטקסטיל המתועש הוציא את עבודת האומן מן המרחב הביתי אל המפעל והתעשייה. בעשרות השנים האחרונות האמנים מחזירים את מגע היד לטקסטיל, מבייתים אותו מחדש.

בכוונת התערוכה הקבוצתית המציגה עבודות של 18 אמנים.יות להציע עמדה המתייחסת לחיבור ולמתח שבין ייצוגי טבע לטקסטיל, כפי שהוא נתפס על ידם ולדרך בה הם מקודדים את עולם הדימויים, המטפורות והסימבוליקה האישית והחברתית שלהם.

חלק מהאמנים.יות עושים שימוש בטכניקות מסורתיות של טקסטיל (תפירה, רקמה, סריגה וכד') ומייצרים סימולציות של טבע הממחישות את הרווח שבין הטבע למעשה ידי אדם. חלק אחר לוקח את הטכניקות והפרקטיקות של טקסטיל ומעביר אותן אל עולמות אחרים של חומר.
הטקסטיל עבר מהלך של פריצת הגבול, יציאה מחומרים רכים, טבעיים וסינתטיים אל סיבי
המתכת, הקרמיקה וכד'. הטכניקה והפרקטיקה הורחבו תוך שילוב חומרים חדשים שהעבירו
את הטקסטיל לעולמות חדשים ולאפשרויות טכנולוגיות חדשניות.

התערוכה מציגה מטמורפוזות אמנותיות השואבות השראה מיופיו ופתיינותו של הטבע, באמצעות טכניקות של תפירה, רקמה, סריגה, אריגה כמו גם חומרים חדשים ההופכים את הטקסטיל לאתר מחקרי, ייצוגי וסימבולי.

האם זהו טבע פסטורלי, האם הוא מאיים או רגע לפני הכחדה, האם נותרה רומנטיזציה במהלך
ובדימוי עצמו או שמא הטקסטיל מקבל ביטוי קיצוני, צבעוני, עמלני, דשן בעוד הטבע חף מכל אלו ואף קמל ומתכלה.
אוצרות התערוכה: אפי גן, ורה פילפול, קרן ויסהוז